מה שחשוב זו רק את! ורק הכאן ועכשיו!

נשמע אגואיסטי?

בכביש, זה יכול להציל חיים.

כשאנחנו נותנות יותר משמעות למה שקורה סביבנו מאשר למה שקורה אצלנו בפנים ומולנו בכביש - אנחנו עלולות לקבל החלטות שגויות, ולפעמים אפילו מסוכנות.

בואו נראה איך זה נראה בפועל:

🚦 דוגמה ראשונה - הצופר מאחור

פניתי ימינה, יש מעבר חציה והולך רגל התחיל לחצות. עצרתי לו - מצוין!

אבל אז מישהו מאחוריי צופר (הוא לא ראה את הולך הרגל).

אם אני מתפעלת מהצפירה, נלחצת ונותנת גז - אני מסכנת את הולך הרגל.

הצופר מאחור לא רואה מה שאני רואה. רק אני יודעת מה קורה עכשיו מולי.

🚛 דוגמה שנייה - הלחץ לעקוף

יש משאית לפניי ושיירה ארוכה מאחוריי. לא נעים. צופרים לי.

אבל אני לא בטוחה לגמרי שהדרך פנויה לעקיפה.

אם הלחץ מאחור גובר על השכל הישר שלי - אני עלולה לקחת סיכון מיותר.

השיירה מאחור יכולה לחכות. הבטיחות שלי לא יכולה.

⏰ דוגמה שלישית - המחשבות על מה שיקרה

אני ממהרת להוציא את הילד מהגן, וכבר חושבת מה הגננת תגיד, איך יסתכלו עליי...

המחשבות האלה לוקחות אותי מהכביש. אני פחות מרוכזת במה שקורה מולי עכשיו.

😰 ומה עם הפחד מהפחד?

לפעמים אנחנו יוצאות לדרך ומפחדות שיגיע התקף חרדה, הזעה, דפיקות לב מוגברות...

ומרוב שאנחנו "מחכות" לזה ופוחדות ממנו - כל הגוף מתכונן, מתוח, ולא מצליח להתרכז בנהיגה עצמה.

אז מה עושים? שואלות את עצמנו:

מה קורה איתי כאן ועכשיו?

לא מה היה לפני שבוע. לא מה אני מפחדת שיקרה.

רק עכשיו.

ואם קורה משהו מפחיד דווקא עכשיו?

למשל - את נוסעת ופתאום מרגישה שהלב מתחיל לדפוק מהר, או שהידיים מזיעות, או שבא לך לברוח מהכביש.

מה עושים?

🔹 נושמות - נשימה אחת עמוקה. רק אחת. שואפות לאט, נושפות לאט.

🔹 מזכירות לעצמנו - "אני בסדר. זו תחושה, לא סכנה אמיתית. הגוף שלי מגיב, אבל אני יודעת לנהוג."

🔹 חוזרות לכביש - מה יש מולי עכשיו? מה הרמזור? מה עושה הרכב לפניי? מחזירות את המיקוד החוצה.

🔹 ואם צריך - עוצרות - אין בושה לעצור בצד לרגע, לנשום, להירגע, ולהמשיך כשמוכנות.

הפחד רוצה שתברחי. אבל את לא חייבת לברוח. את יכולה להישאר, לנשום, ולהמשיך.

דבר אחד בכל פעם. רגע אחד בכל פעם.

הכאן ועכשיו הוא המקום הכי בטוח להיות בו - גם בכביש, גם בחיים.