רוצה לשתף אתכם במשהו אישי. לפני שבוע, ישבתי עם הבן שלי, נהג טרי בן 17, לשיחה על נהיגה בטוחה. ידעתי שזו לא הולכת להיות שיחה כיפית, ושיהיו בה מטענים וזה יהיה "כבד" כזה, ואולי אפילו שהוא לא ממש ירצה לשמוע (כי מה, את לא סומכת עלי?)
אבל הרגשתי שזה ממש חובה.
זו לא שיחה שעשיתי מהיום הראשון לנהיגה, קודם כל נתתי לו מרחב של שבועיים-שלושה בכלל להתנסות על הכביש, ורק כשקלטתי שיש ביטחון ואני לא אערער אותו, וגם כשהתחילו להגיע בקשות לקחת את הרכב לבד עם חברים וכו', דווקא אז הרגשתי שהגיע הזמן הנכון!
אז איך עושים את זה? מתי? מה ואיך אומרים?
בחרו את הרגע הנכון ⏰ - לא כשהם עייפים או ממהרים, לא כשאתם כועסים או מקפידים עליהם, אולי בנסיעה משותפת או ארוחת ערב רגועה. (זה בסדר אם יש עוד ילדים מסביב, אבל תראו שאין שם חרדתיים מדי, כי זה עלול לעשות אצלם פעולה הפוכה).
התחילו עם סיפור אישי 📖 - שתפו חוויה שלכם או של מישהו שאתם מכירים. במקרה שלנו, שנינו- משה ואני, הכרנו לצערינו מקרים קרובים של חבר'ה שנהגו כנהגים חדשים עם חברים שלהם ונהרגו בתאונות. הבאנו את הסיפורים מהזוית האישית עם הכאב ותחושת ההחמצה של חיים שנגדעים סתם מחוסר אחריות.
הקשיבו, אל תטיפו 👂 - שאלו מה הם חושבים על הנושא, תנו להם מקום לשתף את הדעות שלהם.
השתמשו בעובדות, לא בהפחדות 📊 - הציגו נתונים אמיתיים על תאונות, אבל בלי להגזים או ליצור פאניקה. יש את מה שקורה בעולם, בסטטיסטיקה, ויש אותנו- כל אחד באחריות ברמה האישית. חשוב להדגיש את זה. ככל שאנחנו אחראים, הסטטיסטיקה לטובתינו.
דברו על אלטרנטיבות 🚕 - תכנון מראש: אם אני עייף/שתיתי אלכוהול- מי הנהג התורן? אפליקציות להזמנת מונית או נהג.
הציעו "חוזה משפחתי" 📜 - התחייבות הדדית לנהיגה בטוחה, כולל "שיחת חילוץ" ללא שאלות אם צריך. אנחנו תמיד כאן בשבילך, לא לפחד לבקש עזרה גם אם עשית שטות.
דונו בהסחות דעת מודרניות 📱 - לא רק אלכוהול: גם טלפונים וחברים ברכב- איך להתמודד עם פיתויים דיגיטליים. מה אתם עושים כדי לשמור על עצמיכם מהסחות הדעת.
תרגלו תרחישים 🎭 - "מה תעשה אם חבר שיכור רוצה לנהוג?", אולי מישהו שעדיין אין לו רשיון אומר לך "תביא אחי, אנסה סיבוב"... תנו להם לחשוב על פתרונות.
חזקו את הביטחון העצמי שלהם 💪 - "אני סומך עליך שתקבל החלטות נכונות", עודדו אותם לעמוד על שלהם מול לחץ חברתי.
השאירו את הדלת פתוחה 🚪 - "תמיד תוכל לדבר איתי, בלי שיפוטיות". הבטיחו תמיכה, לא עונש, אם הם במצב קשה.
גייסו את ההורים של החברים - אם נוצר "לחץ חברתי חיובי" כשההורים של החבר'ה מדברים בינם לבינם וקובעים כללים משותפים, זה הרבה יותר קל להעביר לילדים וליצור מחוייבות משותפת. אני ניסיתי, זה עובד טוב 😉
זכרו, המטרה היא לא להפחיד, אלא להכין ולחזק. אתם רוצים שהם ידעו שאפשר לסמוך עליכם, גם (ובעיקר) כשקשה.
טיפ אחרון: היו דוגמה אישית! 🌟 הילדים שלכם לומדים יותר ממה שאתם עושים מאשר ממה שאתם אומרים.
אז קחו נשימה עמוקה, פתחו את הלב (והפה), ודברו. זה אולי לא קל, אבל זה בהחלט שווה את זה! 💖🚗
Comentários