תובנות לחיים מהמורה לנהיגה:

הוא מסתכל על הרגליים שלי ואומר-

"יודעת מה הבעיה שלך?"

(אממ.. מה הבעיה? אני נוהגת אחלה, הכל בסדר. מה הבעיה?)

"הרגל שלך, ברגע שהיא עוזבת את הגז- הולכת ישר לברקס. וברגע שעוזבת את הברקס- ישר לגז. תרפי!"

(אבל אם אני ארפה... האוטו ייסע לבד, אולי מהר מדי, אולי יתנגש במשהו...איך אפשר להרפות?)

"תנסי. תעזבי רגע, ותני לגלגלים ליסוע לבד. תרגישי אותו, תני לגוף שלך להתרגל למהירות"

(מנסה. וואלה זה לא קל, אבל יש בזה משהו מפתיע, לטובה.)

"עכשיו תמשיכי ככה, את בוחרת מתי ללחוץ ל גז או על ברקס, לא נותנת לאינסטינקט של הרגל לעבוד במקומך"

(המשכתי להתאמן על זה, וגיליתי שזה ממש בסדר שהרגל לא לוחצת על כלום והרכב מתסדר. להיפך- הקשב שלי עובר להיות כזה שמשליט את השכל ואת המחשבה-תחילה על הפעולה, ולא נותן לאינסטינקט לפעול לבד. זו נהיגה הרבה יותר נעימה ופחות לחוצה) 

--

בסופו של דבר הרכב יכול להיות ממש חבר. כזה שאפשר לסמוך עליו, הוא מתוכנן להיות כזה שכשעוזבים את הגז הגלגלים מאטים בעצמם, שאחרי סיבוב, הוא מחזיר את ההגה למרכז. יש בו הרבה תכונות שמטרתן לעזור לנו, להקל עלינו. 

--

ואיך זה נוגע לחיים שלנו?

לחלקינו יש נטייה להיות בשליטה תמידית על הסיטואציה.

יש לנו פחד גדול ממצב של חוסר שליטה, או חוסר ודאות ממה שקורה לנו.

לרוב זה בסדר, נותן תחושת ביטחון להיות בשליטה... 

אבל כשזה מגיע למצב של סטרס, חרדה או מתח שמכביד על החיים

כאן מומלץ לעשות עבודת הרפיה

והלימוד הזה, של מדי פעם "לא ללחוץ על הגז, ולא ללחוץ על הברקס"

אלא לתת לגלגלים ליסוע, לשחרר משליטה מלאה על החיים שלנו

גם בעשייה, להרפות מהצורך לעשות ולעשות ולעשות

וגם בבלימת כל מיני דברים שמגיעים לפתחינו, והצורך לעצור ולעצור...

אפשר להתאמן על זה, 

לאט לאט, כל פעם קצת-

לשחרר קצת מהשליטה, ולראות שהכל בסדר, שמתאפשרת מציאות שלא חשבנו עליה, שיכולה להפתיע אותנו. 

מה את אומרת?

איך את עם אחיזת השליטה על הרכב? על החיים?